עוד כמה דברים שהיינו חייבים להספיק

התחלנו במה שנחשב לגן הפרטי היפה בפריז ואחד המוזיאונים שהנם בגדר "חובה": גן ומוזיאון רודין. כולם מכירים את "האדם החושב" של אוגוסט רודין, ואת "הנשיקה".

ואכן מקרוב הפסלים מרשימים מאוד, וגם הגן, הבית והחצר פשוט נפלאים, עם כסאות נוח עצומים מעץ. מיקום שהיה נהדר לבראנץ' הבוקר שלנו.


אחרי שמיצינו את הסיור בתוך המוזיאון הדבקנו את המדבקה ברוב טכס על עמוד החשמל המסורתי (משום מה שמים לך על החולצה מדבקה שנכנסים למוזיאון, מדבקה שפשרה לא הוברר לנו, ונראה שכל מי שיוצא מהמוזיאון מדביק אותה על אותו עמוד חשמל. לא חינוכי אבל משעשע).


משם חצינו את הכביש והצצנו ל"הוטל דה אוינוליד", שזהו המבנה המוגזם לגמרי שבנו כקבר לנפוליאון בונאפרטה, שם הוא שוכב לו עד עכשיו, עמוק בתוך שבעה ארונות קבורה, כמין בבושקה אנושית לשעבר (מתחרה לו במוגזמות רק הקבר של מאו שבכיכר האדומה בסין).

לגמרי במקרה היה שם היום טקס הלויה ממלכתי לעשרה חיילים צרפתים שנהרגו בתחילת השבוע באפגניסטן. עצוב. מצד שני, לילדים היתה זו הזדמנות להצטלם עם נציגי תזמורת הצבא.


משם אצנו רצנו ליהלום שבכתר הצרפתי - מגדל אייפל (אנו רואים אותו כל ערב מהדירה, וב10 בדיוק יש מן מופע אורות סגולים מנצנצים ששווה לראות, רואים מקילומטרים). מכל מקום, הגענו למרגלותיו ואכן המבנה הזה מרשים ביותר.


התור האנושי למעליות היה עצום ורב, אך לקופות העליה ברגל היה תור קצר ונחמד.

עלינו לקומה הראשונה (לוקח כמה דקות, לא נורא), אך לא לקומה השניה (התעצלנו, מה שבדרך כלל לא מאפיין אותנו).
את הביקור סיכמנו כרגיל:


Inbar review of Tour Eiffel from Dael Shalev on Vimeo.


לאחר שמיצינו גם את זה, ירדנו ונסענו לרחוב rosiers, הוא לב ליבו של הרובע היהודי, שפעם היה מלא רק בשטיבלאך והיום גדוש חנויות מעצבים. שם אכלנו שווארמה מצוינת ונוטפת טחינה ושמן (8 יורו למנה אם יושבים, 7 אם לוקחים. ישבנו). היה מרענן לאכול קצת בשר עם פיתה סטנדרטית, אחרי כמויות הגבינה והבאגטים שהערנו לתוכנו בשבועות האחרונים.
מהר מהר לפני שחזרנו הנשים עוד המשיכו לסיבוב קניות קצר (יותר מדויק - סיבוב מראות, כי לא כל כך מצאו מה לקנות), והגברים ישבו בכיכר של הוטל דה ויל וחיכו לראות אם יערפו שם מישהו גם היום, כמו שתמיד עשו שם. בסוף לא ערפו שם איש היום, אולי מחר. בכל זאת הזמן עבר בכיף.