להזכירכם, היום יום קצר (שישי, עוד מעט שבת) אז החלטנו לעשות משהו קצר אבל יפה. נסענו לתחנת סנט-מישל, שם יש מזרקה מטורפת ומליארד תיירים מצטלמים. גם אנחנו.
משם חוצים את הסיין ונכנסנו לקונסינז'רי, שזה היה פעם ארמון (הראשון של מלכי צרפת שנבנה בפריז, אי שם במאה ה 12 !), ואחרי שנמאס להם ממנו, עשו מהמקום בית סוהר קטן וחמוד. אוקיי, לא קטן ולא חמוד. ענק ומפחיד. משלמים 13.5 יורו לשני המבוגרים (הילדים לא משלמים, כמו ברוב המקומות), ונכנסים לראות היכן היתה מרי אנטואנט (זו מ"אם אין לחם שיאכלו עוגות") בילתה במעצר עד שנפרדה מהראש בכיכר.
מדהים לראות את הסכין האורגינל של הגיליוטינה תלוי למזכרת על הקיר. האמת, הייתי משום מה בטוח שהוא רחב הרבה יותר. די צר (אבל מספיק רחב לכל הצואר, אל דאגה מרי). מקום נחמד שמדגים כמה לא סמפטי להיות בכלא, במיוחד אם אתה עני בצרפת של לפני 150 שנה. אני והילדים השתעשענו בפתיחת וסגירת חלון ההצצה שקבוע בדלתות (אורגינל). ספוקי.
אחרי ששבענו ממראות קשים, יצאנו לאויר הפתוח, מתחנו את הצואר (עדיין מחובר), וחצינו את הסיין לכוון צפון. שם העירייה ברוב אדיבותה, פותחת כל קיץ חוף לפריזאים. דשא, חול, שמשיות וכסאות נוח. חינם וכיפי. שם פקנקנו לנו ארוחת צהרים (ושוב ירד גשם קטן באמצע, אבל סך הכל מזג האויר לטובתנו - נעים, אבל ממש נעים. תוך כדי היום גם גילינו שלפספוס שבחבורה יש קטע חזק לבאגטים. בתור אחד שלא אוכל הרבה, הוא לא מפסיק לטחון מאגטים - עם ובלי קממבר.
אחרי שהבטן נרגעה, חצינו חזרה דרומה (על גשר אחר) לנוטר-דאם. האמת, שווה. רק שתור התיירים לכניסה היה עצום ורב, אז החלטנו שניכנס בהזדמנות אחרת (בכל זאת, יש עוד שבועים וקצת) ונצלנו את ההזדמנות לראות את המבנה מסביב.
פשוט לא יאומן. הילדים פחות התרשמו מאיתנו, אבל גם להם היה נחמד. בייחוד לקנות שלושה מגדלי אייפל קטנים ביורו אחד.
זהו, חזרנו הביתה, מקלחות ואוטוטו לבית כנסת (כן, גם זה כאן קרוב).
שבת שלום ומבורך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה