חזרנו הביתה הערב בשמונה, אחרי יומיים עמוסים לעייפה, מבוקר עד ליל. אתמול השכמנו שוב, ויצאנו למסע של 330 ק"מ דרומה, עד פאתי פואטייה, שם שוכן פארק פוטורוסקופ. כיאה לאתר החורת על דגלו את העתידנות, כל המבנים בפארק נראים כמו פנטזיה משעשעת של ארכיטקטים. עיגולים, משולשים, צנורות, טרפזים וכל צורה הנדסית אחרת, בדרך כלל בגוון מבריק כזה או אחר.
הפארק משתרע על שטח עצום והוא מגונן ומטופח בקפידה רבה. בכל מקום רמקולים נסתרים שקועים באדמה ומוסיקה בוקעת, שבילים ובלי סוף מקומות לשבת (כולל ערסלים וכסאות נח). ציון גבוה בשרותיות עד כה. את הכרטיסים, דרך אגב, כולל למלון (שהיה במבצע רציני - כל הילדים חינם), קנינו מראש באינטרנט. 192 יורו כולל לינה (אבל לא כולל את האגרות בכביש המהיר - בערך 20 יורו לכוון).
על הפארק עצמו: מדובר בפארק שמקדיש את עצמו לקולנוע, אם אפשר - קולנוע שאי אפשר לראות בשום מקום אחר. יש בו 21 מבנים שונים (מוטרפים בצורתם, כנ"ל) שבכל אחד יש מיצג או סרט. חלקם אורכים 2 דקות בלבד, אחרים 40 דקות. הכל בצרפתית אבל אפשר לקבל אוזניות תרגום לאנגלית - לא תמיד עוזר, ואת הרוב אפשר להבין גם בלי הטקסט.
ברוב העולם, הבעיה המרכזית של קולנוע תלת מימדי הוא העלילה. בדקה הראשונה אתה מתרשם, אומר "ואוו" ואחר כך אתה מחכה שיפתיעו עם עלילה, ולא עם אבנים שעפות לעברך מהמסך. זה בדרך כלל לא קורה, ולכן כמעט כל סרט תלת ממדי שתפגשו יהיה או על דינוזאורים, או על "העולם התת מימי" או על ציפורים. שעמום. למרות זאת, נתנו צ'אנס למקום.
פתחנו את היום עם משקפים מגניבות במיוחד (וגם נוחות), במסע לחיפוש אטלנטיס. יושבים וכל האולם זז (הכסאות גם), במן נפילה חופשית די מהירה. חמוד.
אח"כ ראינו סרט על דינוזאורים (כמובן) תחת מסך עגול ועצום, והיה סביר.
עמדנו בתור יותר מחצי שעה לראות את האולם החדש שאמור להיות גולת הכותרת והתאכזבנו לאללה. נוסעים במן רכבת, כאשר חובשים משקפת ו"כפפה" כך שאפשר לראות דמויות וירטואליות וגם להתערב בעלילה. רק שכמובן זה שוב על דינוזאורים (הפעם מהעתיד), העלילה שואפת לאפס, וזה נראה יותר כמו משחק מחשב מאשר קולנוע. הלהיט האמיתי מאוחר יותר. זהו סרט רב חושי על חתן המאחר לחתונה. יש שם רוח, מים, תנועה אגרסיבית של המושבים, וכל זה ליצור בהצלחה רבה חוויה של מירוץ מטורף נגד השעון (גם במכונית מירוץ). חוויה של ממש. בין לבין, השתעשנו ארוכות ב"עיר הילדים", שם יש שפע עצום של פעילויות שמתאימות גם לקטנים. סירות-אופניים (יש דבר כזה), חיפוש זהב בבריכות חול, מגדל טיפוס, מגלשות ומה לא. מקום נהדר גם לקטנטנים וגם לגדולים.
קצת אחר כך סימולטור של מזחלת שלג הפיק צרחות הנאה ואימה, וסימולטור של מסע קרח היה רק חביב. פלנטריום תלת ממדי היה סביר וסרט ארוך תלת ממדי של 40 דקות על תהליך יצירת דמויות וירטואליות היה מצחיק ודי מדהים. היה גם סרט על מסך ע-צ-ו-ם (שני מגרשי טניס, כך אומרים), שמוקרן גם מתחת לרגליים. רק שהוא סובל ממחלת הטבע - שוב סרט ציפורים ולוויתנים, שגרם לנו לפהק משעמום.גולת הכותרת היתה בלי ספק המופע הלילי הסוגר את הפארק. בעשר בדיוק מתחיל מופע האורות, הלייזרים והאפקטים המיוחדים. יושבים באמפי ענק (5000 מקומות), שמלא עד אפס מקום, ורואים דברים שלא רואים בשום מקום אחר: הולוגרמות הולכות על המים - מן מסך שנוצר על גבי רסס מים שדואגות לו עשרות מזרקות שפועלות באופן מתואם ומדהים לגמרי. חצי שעה של מופע ששווה כל רגע. State of the arts. בלי ספק.
הגענו למלון קרוב לחצות (לחדר בו נדחסנו כולנו, אבל אין טענות), והתרסקנו בשניות...
היום קמנו רעננים ומלאי מרץ בחיפוש אחר הרפתקאות. החלטנו לנצל את החזרה לפריז בביקור בעמק הלואר, ונסענו לשוננסו (אין לי סיכוי לשחזר איך כותבים את זה במקור - משהו כמו 19 אותיות, אולי פחות).
שוננסו היא טירה מגניבה למדי, שבנויה למעשה כאי במרכז הנהר. מרשים למדי, וגם גנים יפים, רק מיליונים של תיירים העכירו את הכיף. השוס הוא דווקא המטבחים של הטירה, שמשוחזרים עד לפרט האחרון ומאובזרים טיפ טופ. כיוון שחלק מאיתנו באו ממשפחות אופים, ההתרגשות היתה רבה...
.
אחרי ששבענו, המשכנו ועשינו פיקניק על גדות הלואר, שם התקשינו בספירת הברווזים.
Inbar counts ducks from Dael Shalev on Vimeo.
משם הצפנו (נסענו צפונה) מעט ועצרנו לסיור קצר אמבואז (Amboise). זוהי עיר יפהיפיה ובה מבצר הבנוי על סלע. פשוט נהדר לראות את העיר הציורית הזו, ואפילו מעט הצטערנו שלא היה לנו יותר זמן שם.
נראה שווה ממש לשהות שם כבסיס לטיולים בעמק הלואר - אולי בפעם הבאה.
ואז הגיעה גולת הכותרת של הטיול עד כה:
נכון. בדרך חזרה הביתה, כמו שאתם רואים, אכלנו אותה די חזק.
שלמנו 90 יורו במזומן וביד, טבין ותקילין, על מהירות מופרזת. זה כנראה המחיר שבא יחד עם ה BMW... (היה מותר רק 130 קמ"ש באוטוסטרדה). האוטו שרואים הוא של השוטרים, לא שלנו. ניידת מוסווית. השוטרים היו דוקא די נחמדים ובלי שפמים, בניגוד לדימוי המקובל של השוטר הצרפתי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה