פומפידו (או בקיצור, פומפי, ככה אנחנו קוראים לו)

אתמול סוף סוף יצא הצום (ויצאה לנו הנשמה עד שהוא יצא), לא לפני שהעניק לנו מראות יפים של שקיעה מחלון הדירה. עד אז הילדים ראו קצת נחת בסרטי צ'פלין. הערה: תומס, בעל הדירה, הוא כאמור תסריטאי. ככזה, יש לו אוסף מ-ט-ו-ר-ף של סרטי DVD, כמעט כולם מקוריים ובמהדורות אספנים. למשל, כל סרטי פליני, כל סרטי קלינט איסטווד, כל סרטי סטנלי קובריק, צ'פלין, האחים כהן, היצ'קוק, דיסני, קוראסוואה, דה-פלמה, ומי לא. אלפי סרטים. בתמונה, חלק קטן מהאוסף. אז אנו מנצלים את הזמן בערבים להרחיב את ידיעותינו בקלסיקות של כל הזמנים (כבר ראינו פראגו, שלושה צ'פלינים ועוד כמה).
בקיצור, אחרי ההקדמה, נספר מה עשינו היום. יצאנו מוקדם, (יחסית לפריזאים שלפני 11 לא ממש מתעוררים. אין מצב שיש מכולת פתוחה לפני 9 בבוקר, לידיעתכם). נסענו שוב לנוטרדם כדי להכנס. ואכן רב הרושם וההוד. יפה מורגש איך גזלה הכנסייה הון אדיר כדי לבנות את המבנה המגולמני הזה. שווה מאוד לבקר. אבל לא טפסנו על המגדל כי התור... אסון.
אחרי שהשתעשנו ואכלנו ארוחת בוקר (הבאגט פצצות, ועל כך בהזדמנות אחרת) בגן הכנסייה, צעדנו (50 מטר) לאי סן לואי (הנוטרדם נמצאת על האי סן מישל), במטרה לאכול גלידה:

לפני שקנינו את הגלידה עברנו דרך שתי חנויות עיצוב קטנות ומקסימות ששוכנות זו לצד זו ברחוב הראשי של סן לואי. לא נורא יקר אבל באמת מעוצב ונחמד מאוד. כדאי לבקר. המשכנו עוד 50 מטר (התעייפנו כבר) ואכן, מצאנו וגם קנינו גלידה הכי טובה ומשובחה:


אך הדעות היו חלוקות לגבי הטיב ושל מי היה הכי טעים, מחלוקת שיושבה בהצבעה בלבד:


אחרי שהתמלאנו מהגלידה, המשכנו למרכז פומפידו, אך לפני כן עברנו להוטל-דה-ויל, כיכר העירייה שגם שם ערפו לא מעט אנשים. כפי שרואיםבתמונה, נשימתנו נעתקה.הגענו לפומפידו. פומפי כאמור הוא המוזיאון המתויר ביותר בעולם (!). ראינו שם ממיטב היצירות של האומנות המודרנית (מאטיס, פיקאסו וכל החבר'ה). סעדנו ברחבת הכיכר, יחד עם מיליון אחרים, ולא יכלנו להמנע מלהנות ממופע רחוב משעשע שבסופו הקוסם-ליצן צייר את צ'ה גאוורה כשעיניו מכוסות. השארנו יורו.

באגף הנוער נהננו מאוד מערוכה על תעתועי ראיה.

בסוף חזרנו. רצוצים.