רשומה אחרונה בהחלט לקיץ הזה

זהו, חזרנו.
הילדים כבר התרגלו לאויר ההביל של הארץ, ואנחנו מתחילים להתרגל שוב לעבודה.
ונסיים במילותיו של הינשוף מ"סיפורים פה": היה נחמד, נעים וטוב. להתראות שוב, בקרוב.
(או בטיול הבא...)

עדכוני שבת אחרונה

שבוע טוב!

התעוררנו למזג אויר נפלא ואביבי (שיפור דרמטי מיום שישי), ואחרי שהצטיידנו בבריוש סוף הדרך ובבאגטים חמים (לא לדאוג, שילמנו עליהם עוד ביום שישי), יצאנו ל Bercy, שם יש פארק על שם יצחק רבין (!), פארק מקסים ומגונן כהלכה. תמונות שלא אנחנו צילמנו מצאנו ברשת:

שם עשינו - הפתעה - פיקניק...

משם ממשיכים עוד קצת ומגיעים לכפר הישן של ברסי, שמזכיר מעט את רחוב המייסדים של זכרון יעקב. מדרחוב שיקי של בתי קפה, חנויות, תיירים ואפילו יקב. בול זכרון. רק יותר מתוק והרבה יותר קטן.

חזרנו למנוחת צהרים ו"סעודה שלישית" כבר עשינו בפארק מקסים אחר שנמצא 10 דקות הליכה לכוון השני: פארק מונטסיר - Montsouris. להבדיל מהגנים האחרים, זהו גן יותר "אנגלי" ופחות "צרפתי". לא תמצאו כאן ריבועים של גינון מוקפד אלא יותר טבע (מלאכותי אמנם, אבל טבע), אגם, ברוזים, דשאי ענק (שמותר לשבת עליהם), עצי אדירים ועשרות משפחות וילדים. היה מקסים. בדרך חזרה נשברה העגלה. כנראה גם היא מצביעה ברגליים שצריך לחזור הביתה.

זהו. מחר אחר הצהרים אנחנו כבר בשדה (שארל דה גול), כך שרק נספיק עוד איזה באגט או שניים וסלמתק על פריז לקיץ הזה. הפוסט הבא (ואולי האחרון?) יהיה כבר מהארץ - לוודא שנחתנו בשלום.

ונגיד תודה לכל העוקבים אחר קורותינו, למגיבים, למתעניינים, וגם לאדישים. אנחנו, מכל מקום, נהנינו (בעצם, עדיין נהנים).

יום שישי אחרון

היום התעוררנו למצג גשם עצבני. עד היום היה מזג אויר נפלא ואביבי או מעט גשם פה ושם, אבל היום הגשם פשוט לא הפסיק. כנראה פריז מבכה את העובדה שאנו עוד מעט (ביום ראשון) מקפלים את הפקלאות וטסים הביתה. מכל מקום, עד חמש אחר הצהרים לא הפסיק הגשם לשניה אחת. הכל נראה אפור ודכאוני. כדי להמלט מהסגריריות הזו, הילדים בחרו לתרגל טיפוס, שוב, הפעם במבנה ייעודי - Antrebloc - לא רחוק מהדירה (התמונה מהאתר הרשמי).
זהו מרכז טיפוס מקצועי, עם עשרות מסלולי טיפוס וגודל עצום של קירות. יש שם גם אוירה מאוד נעימה, בר וכורסאות שנטי, וגם קפה או בירה להורים, ובעיקר ולא מעט מקצוענים שביצועיהם בטיפוס מרשימים מאוד. אני ושני הגדולים הזענו כהוגן שלוש שעות, עד שכמעט ונשרו לנו הידים מרוב מאמץ. והנה תמונה של טיפוס קבוצתי, כהוכחה:


גם הקטן טיפס ונהנה לשים גיר (אבקת מגנזיום) על הידים ולהתלכלך. יש אפילו וידאו, קצת מוזר אמנם, כי רובו צולם על הצד, אבל עדיין אפשר להתרשם מהיכולת של דור העתיד. אפשר לומר שהתאהבנו.

Inbar climbes in Antrebloc from Dael Shalev on Vimeo.

מכיוון שהגשם לא הפסיק, העברנו את השעות שאחר כך במרכז הקניות של Place d'Itali, שממש צמוד אלינו לבית. קניות, אתם יודעים, שלא חלילה נחזור מפריז בידים ריקות... (הערה: המחירים יקרים מאוד בחנויות, חוץ מ TATI, שזה סוג של "שוק הכרמל", אבל יש גם מציאות פה ושם).
זהו, עכשיו הכנות אחרונות לשבת (אחרונה בפריז לקיץ הזה).
שבת שלום ומבורך.

עוד כמה דברים שהיינו חייבים להספיק

התחלנו במה שנחשב לגן הפרטי היפה בפריז ואחד המוזיאונים שהנם בגדר "חובה": גן ומוזיאון רודין. כולם מכירים את "האדם החושב" של אוגוסט רודין, ואת "הנשיקה".

ואכן מקרוב הפסלים מרשימים מאוד, וגם הגן, הבית והחצר פשוט נפלאים, עם כסאות נוח עצומים מעץ. מיקום שהיה נהדר לבראנץ' הבוקר שלנו.


אחרי שמיצינו את הסיור בתוך המוזיאון הדבקנו את המדבקה ברוב טכס על עמוד החשמל המסורתי (משום מה שמים לך על החולצה מדבקה שנכנסים למוזיאון, מדבקה שפשרה לא הוברר לנו, ונראה שכל מי שיוצא מהמוזיאון מדביק אותה על אותו עמוד חשמל. לא חינוכי אבל משעשע).


משם חצינו את הכביש והצצנו ל"הוטל דה אוינוליד", שזהו המבנה המוגזם לגמרי שבנו כקבר לנפוליאון בונאפרטה, שם הוא שוכב לו עד עכשיו, עמוק בתוך שבעה ארונות קבורה, כמין בבושקה אנושית לשעבר (מתחרה לו במוגזמות רק הקבר של מאו שבכיכר האדומה בסין).

לגמרי במקרה היה שם היום טקס הלויה ממלכתי לעשרה חיילים צרפתים שנהרגו בתחילת השבוע באפגניסטן. עצוב. מצד שני, לילדים היתה זו הזדמנות להצטלם עם נציגי תזמורת הצבא.


משם אצנו רצנו ליהלום שבכתר הצרפתי - מגדל אייפל (אנו רואים אותו כל ערב מהדירה, וב10 בדיוק יש מן מופע אורות סגולים מנצנצים ששווה לראות, רואים מקילומטרים). מכל מקום, הגענו למרגלותיו ואכן המבנה הזה מרשים ביותר.


התור האנושי למעליות היה עצום ורב, אך לקופות העליה ברגל היה תור קצר ונחמד.

עלינו לקומה הראשונה (לוקח כמה דקות, לא נורא), אך לא לקומה השניה (התעצלנו, מה שבדרך כלל לא מאפיין אותנו).
את הביקור סיכמנו כרגיל:


Inbar review of Tour Eiffel from Dael Shalev on Vimeo.


לאחר שמיצינו גם את זה, ירדנו ונסענו לרחוב rosiers, הוא לב ליבו של הרובע היהודי, שפעם היה מלא רק בשטיבלאך והיום גדוש חנויות מעצבים. שם אכלנו שווארמה מצוינת ונוטפת טחינה ושמן (8 יורו למנה אם יושבים, 7 אם לוקחים. ישבנו). היה מרענן לאכול קצת בשר עם פיתה סטנדרטית, אחרי כמויות הגבינה והבאגטים שהערנו לתוכנו בשבועות האחרונים.
מהר מהר לפני שחזרנו הנשים עוד המשיכו לסיבוב קניות קצר (יותר מדויק - סיבוב מראות, כי לא כל כך מצאו מה לקנות), והגברים ישבו בכיכר של הוטל דה ויל וחיכו לראות אם יערפו שם מישהו גם היום, כמו שתמיד עשו שם. בסוף לא ערפו שם איש היום, אולי מחר. בכל זאת הזמן עבר בכיף.

וינסן והסקרה-קר

את הבוקר פתחנו בפיניקון ביער ונסן. לא ממש יער, האמת, יותר סוג של פארק. ענק. שם השתעשענו במתקנים (שווים)

לכששבענו, החלטנו לבקר בגן החיות המפורסם של ונסן.
דיכאון של גן חיות!
שומר נפשו ירחק. זהו גן שנחנך ב1931 ומאז לא נגעו בו. רוב הכלובים ריקים (!!!), וממש, אבל ממש, מומלץ לא להגיע לשם, ואם הגעתם - לא להכנס (התלוננו למנהל הגן וזה הבטיח חגיגית שבנומבר מתחילות 3 שנים של שיפוצים, אז אולי ב 2011 יהיה כדאי, לא דקה קודם). בזבזנו שם שעה מיותרת לגמרי. טוב, צריך לפעמים גם לא להצליח בבחירות.
כדי לפצות את עצמנו מעט, יצאנו מממלכת הכלובים הריקים והמתפרקים ושכרנו שלושה זוגות אופניים, ובילינו שעה נהדרת של טיולים סביב לאגם הפארק ובשבילי "היער".
היה כיף של ממש.
משם המשכנו לרובע המונטמר, ולכנסיית הסקרה-קר (הלב הקדוש). הזענו כהוגן בעליה בסמטאות (כי הפדלאון בדיוק נרדם בעגלה), ונהננו מהתצפית ומאלפי האנשים המצטיירים להם ללא הרף.

באמת מקום יפה, רק למה בעליה?

על חיות והרפתקאות אחרות

היום הזה נפתח ונסגר בהקשר של טיפוס.
התעוררנו למראה מוזר. בלי שום אזהרה, איש חבוש קסדה השתלשל בריתמת סנפלינג מהגג (כזכור, אנו בקומה 13), ועישן לו בנחת סיגריה במרפסת. שיפוצים של הבניין. היה משעשע.

אחרי שהתאוששנו, לקחנו את הזמן באיזי ועשינו ארוחת בוקר גדולה, בה עברנו לביקורת יותר מתקדמת על איכות הבאגטים באיזור:

Baget review by Itamar from Dael Shalev on Vimeo.

החלטנו להמשיך ליום בנחת, בלי מהומה וקצת לפני הצהרים יצאנו מערבה, לשמורת הטבע של רמבוייה (Rambouillet), שם יש יער של אורנים, אלוני ענק (חלקם עצומים ממש וגם לנו, בתור אנשי הגליל שרגילים באלונים גדולים, אלונים אלו היו באמת משהו אחר) והרבה חיות.

כמיטב המסורת, מלכי צרפת לדורותיהם צדו ביער איילים, חזירים והולכי על ארבע אחרים, מנהג שנמשך עד ממש לאחרונה (ז'אק שיראק ביטל אותו). כדי לפצות קצת את הטבע, הקימו שמורה בה מסתובבים איילים שונים וכל חיות היער - מן חי בר שכזה, ויש מסלולים שעוברים קרוב לחיות. היה נפלא. רגוע, מעט אנשים (גם אם יש הרבה, המרחבים לא יוצרים כזו תחושה), וגם עדרי איילים שעוברים קרוב קרוב.

זה לא ממש גן חיות ולא הרפתקני במיוחד, אבל ליום רגוע עם קסם של רעש הרוח בעצי היער - היה נהדר.

בהמשך יש גם מופע של עופות דורסים. טוב, כבר ראינו אחד כזה, שהיה כזכור אכזבה גדולה, אבל התיישבנו בכל זאת. היה דווקא נחמד ומצחיק וגם מרשים הרבה יותר. איכשהו העופות יותר מחוברים לטבע מאשר לחומות ולהצגה שעשו מהם בפרובין. היתה לי גם תאונה קטנה עם נשר. החלפנו פרטים והמשכנו כל אחד לדרכו.

Accident with an Eagel from Dael Shalev on Vimeo.

אחר הצהרים המאוחרים, בלחץ הילדים, אך גם באהבה גדולה מצד המבוגרים, חזרנו לסלעי הענק בברביזון. יש שם מספר איזורים עם בולדרים עצומים שכמעט לכל אחד מהם שם וציון (רמת קושי לטיפוס), באדיבות קהילת המטפסים של האיזור. הילדים ואני בילינו שעות בטיפוס וזיהוי מסלולי טיפוס מתאימים בכל סלע, מה שיצר הרבה מצבים של גאווה (כשמצליחים) וגם קצת של תסכול (כשלא).

זה פשוט בילוי ספורטיבי, מהנה, מאתגר, מסוכן במידה סבירה ומתאים לכל גיל (גם הקטנצ'יק הפליא לטפס - רק שמרוב לחץ היה לאמא שלו קצת קשה להתסכל).
חזרנו לאחר חשכה, עיייפים ומרוצים.

פוטורוסקופ, עמק הלואר ומשטרה גם

שלום חברים (זהירות: היום פוסט ארוך).
חזרנו הביתה הערב בשמונה, אחרי יומיים עמוסים לעייפה, מבוקר עד ליל. אתמול השכמנו שוב, ויצאנו למסע של 330 ק"מ דרומה, עד פאתי פואטייה, שם שוכן פארק פוטורוסקופ. כיאה לאתר החורת על דגלו את העתידנות, כל המבנים בפארק נראים כמו פנטזיה משעשעת של ארכיטקטים. עיגולים, משולשים, צנורות, טרפזים וכל צורה הנדסית אחרת, בדרך כלל בגוון מבריק כזה או אחר.

הפארק משתרע על שטח עצום והוא מגונן ומטופח בקפידה רבה. בכל מקום רמקולים נסתרים שקועים באדמה ומוסיקה בוקעת, שבילים ובלי סוף מקומות לשבת (כולל ערסלים וכסאות נח). ציון גבוה בשרותיות עד כה. את הכרטיסים, דרך אגב, כולל למלון (שהיה במבצע רציני - כל הילדים חינם), קנינו מראש באינטרנט. 192 יורו כולל לינה (אבל לא כולל את האגרות בכביש המהיר - בערך 20 יורו לכוון).
על הפארק עצמו: מדובר בפארק שמקדיש את עצמו לקולנוע, אם אפשר - קולנוע שאי אפשר לראות בשום מקום אחר. יש בו 21 מבנים שונים (מוטרפים בצורתם, כנ"ל) שבכל אחד יש מיצג או סרט. חלקם אורכים 2 דקות בלבד, אחרים 40 דקות. הכל בצרפתית אבל אפשר לקבל אוזניות תרגום לאנגלית - לא תמיד עוזר, ואת הרוב אפשר להבין גם בלי הטקסט.
ברוב העולם, הבעיה המרכזית של קולנוע תלת מימדי הוא העלילה. בדקה הראשונה אתה מתרשם, אומר "ואוו" ואחר כך אתה מחכה שיפתיעו עם עלילה, ולא עם אבנים שעפות לעברך מהמסך. זה בדרך כלל לא קורה, ולכן כמעט כל סרט תלת ממדי שתפגשו יהיה או על דינוזאורים, או על "העולם התת מימי" או על ציפורים. שעמום. למרות זאת, נתנו צ'אנס למקום.

פתחנו את היום עם משקפים מגניבות במיוחד (וגם נוחות), במסע לחיפוש אטלנטיס. יושבים וכל האולם זז (הכסאות גם), במן נפילה חופשית די מהירה. חמוד.

אח"כ ראינו סרט על דינוזאורים (כמובן) תחת מסך עגול ועצום, והיה סביר.
עמדנו בתור יותר מחצי שעה לראות את האולם החדש שאמור להיות גולת הכותרת והתאכזבנו לאללה. נוסעים במן רכבת, כאשר חובשים משקפת ו"כפפה" כך שאפשר לראות דמויות וירטואליות וגם להתערב בעלילה. רק שכמובן זה שוב על דינוזאורים (הפעם מהעתיד), העלילה שואפת לאפס, וזה נראה יותר כמו משחק מחשב מאשר קולנוע. הלהיט האמיתי מאוחר יותר. זהו סרט רב חושי על חתן המאחר לחתונה. יש שם רוח, מים, תנועה אגרסיבית של המושבים, וכל זה ליצור בהצלחה רבה חוויה של מירוץ מטורף נגד השעון (גם במכונית מירוץ). חוויה של ממש. בין לבין, השתעשנו ארוכות ב"עיר הילדים", שם יש שפע עצום של פעילויות שמתאימות גם לקטנים. סירות-אופניים (יש דבר כזה), חיפוש זהב בבריכות חול, מגדל טיפוס, מגלשות ומה לא. מקום נהדר גם לקטנטנים וגם לגדולים.
קצת אחר כך סימולטור של מזחלת שלג הפיק צרחות הנאה ואימה, וסימולטור של מסע קרח היה רק חביב. פלנטריום תלת ממדי היה סביר וסרט ארוך תלת ממדי של 40 דקות על תהליך יצירת דמויות וירטואליות היה מצחיק ודי מדהים. היה גם סרט על מסך ע-צ-ו-ם (שני מגרשי טניס, כך אומרים), שמוקרן גם מתחת לרגליים. רק שהוא סובל ממחלת הטבע - שוב סרט ציפורים ולוויתנים, שגרם לנו לפהק משעמום.
גולת הכותרת היתה בלי ספק המופע הלילי הסוגר את הפארק. בעשר בדיוק מתחיל מופע האורות, הלייזרים והאפקטים המיוחדים. יושבים באמפי ענק (5000 מקומות), שמלא עד אפס מקום, ורואים דברים שלא רואים בשום מקום אחר: הולוגרמות הולכות על המים - מן מסך שנוצר על גבי רסס מים שדואגות לו עשרות מזרקות שפועלות באופן מתואם ומדהים לגמרי. חצי שעה של מופע ששווה כל רגע. State of the arts. בלי ספק.
הגענו למלון קרוב לחצות (לחדר בו נדחסנו כולנו, אבל אין טענות), והתרסקנו בשניות...

היום קמנו רעננים ומלאי מרץ בחיפוש אחר הרפתקאות. החלטנו לנצל את החזרה לפריז בביקור בעמק הלואר, ונסענו לשוננסו (אין לי סיכוי לשחזר איך כותבים את זה במקור - משהו כמו 19 אותיות, אולי פחות).

שוננסו היא טירה מגניבה למדי, שבנויה למעשה כאי במרכז הנהר. מרשים למדי, וגם גנים יפים, רק מיליונים של תיירים העכירו את הכיף. השוס הוא דווקא המטבחים של הטירה, שמשוחזרים עד לפרט האחרון ומאובזרים טיפ טופ. כיוון שחלק מאיתנו באו ממשפחות אופים, ההתרגשות היתה רבה...
.
אחרי ששבענו, המשכנו ועשינו פיקניק על גדות הלואר, שם התקשינו בספירת הברווזים.

Inbar counts ducks from Dael Shalev on Vimeo.

משם הצפנו (נסענו צפונה) מעט ועצרנו לסיור קצר אמבואז (Amboise). זוהי עיר יפהיפיה ובה מבצר הבנוי על סלע. פשוט נהדר לראות את העיר הציורית הזו, ואפילו מעט הצטערנו שלא היה לנו יותר זמן שם.

נראה שווה ממש לשהות שם כבסיס לטיולים בעמק הלואר - אולי בפעם הבאה.

ואז הגיעה גולת הכותרת של הטיול עד כה:

נכון. בדרך חזרה הביתה, כמו שאתם רואים, אכלנו אותה די חזק.
שלמנו 90 יורו במזומן וביד, טבין ותקילין, על מהירות מופרזת. זה כנראה המחיר שבא יחד עם ה BMW... (היה מותר רק 130 קמ"ש באוטוסטרדה). האוטו שרואים הוא של השוטרים, לא שלנו. ניידת מוסווית. השוטרים היו דוקא די נחמדים ובלי שפמים, בניגוד לדימוי המקובל של השוטר הצרפתי.

האם פריז יקרה כמו שמספרים?

יצאה השבת. מזג האויר היה יותר מנפלא. עשר בסולם דני רופ.
בצהרים יצאנו לטיול נהדר ב Jardin de Plants, מן מתחם של גן חיות, גנים בוטניים ומוזיאון לטבע שנמצא לא רחוק מאיתנו. מומלץ בחום, למרות שלא נכנסנו לגן החיות (אולי בשבת הבאה). שוטטנו בגנים הנפלאים ומשם המשכנו ל"גן פסלים באויר הפתוח" שנמצא ממש על גדות הסיין, מעבר לכביש. פיקניק, השתובבויות וחזרה.
אמרת היום באה מאיתמר, בפה מלא קממבר על באגט: "איך נחזור לקוטג'?" - כנראה שסוף הטיול כבר נראה באופק...
מחר התכנית היא להשכים ולנסוע יותר מ 300 ק"מ (!) ל Futuroscope שהוא פארק שמוקדש לקולנוע עתידני ותלת מימדי בלבד. או כמו שקרא לזה ענבר: "סרט תלת-גמדי".
אנחנו גם נישן שם מחר, אז מירב הסיכויים שלא נוכל לעדכן מחר את קורותינו. אנו בטוחים שתחזיקו מעמד למרות זאת...

וחוב שנשאר לנו מלפני שבוע הוא לספר קצת על השוק והקניות כאן.

על המדרכה שמתחת לבית יש שלוש פעמים בשבוע (ראשון, שלישי ושישי), שוק. בשעות הבוקר - ושוק שכזה קיים, כך שמענו, בכל רובע של פריז. עשרות דוכנים (בימי ראשון השוק גדול בהרבה), של כל טוב צרפת. בגדול, השוק מחולק לשניים. בתחילתו, איכרי צרפת המביאים תוצרות יפיפיה, אורגנית ברובה, המסודרת טיפ טופ בסלים ובשורות, טרי ורענן, ועם תג מחיר מטורף (למשל 6 יורו לקילו עגבניות). בהמשך השוק יש קוריאנים וערבים שמוכרים גם הם ירקות ופירות שנראים לא רע ובמחיר שפוי לגמרי (1.5 יורו לק"ג עגבניות אני משלם לפעמים גם בארץ). העניין הוא שהירקות וגם הפירות קצת פחות טעימים ממה שאנו רגילים. מה לעשות. לסלט זה סביר, ויש אחלה חסות, וגם צנוניות וכל הגידולים שצומחים בתוך הקרקע שממש טעימים, ולא יקרים.
חוץ מהפירות והירקות יש בשוק גם בגדים (שלא ברור מי קונה), גבינות, בשר, דגים טריים, ומה לא. המחירים בהחלט סבירים. אולי 15% יותר יקר מהארץ.

וחוץ מזה, נספר שפריז לא יקרה כמו שהפחידו אותנו. אנו עושים קניות בסופר כאן קרוב. Ed נקראת הרשת, והיא זולה מאוד מאוד. בכלל, יש כאן הפרשי מחירים עצומים במזון בין חנות לחנות, אבל אם קונים במקומות זולים אז רוב המצרכים הבסיסיים (קורנפלקס, גבינות, חלב, וכו') - לא יקרים יותר מהארץ. אז חשוב לברר עם מקומי איפה הוא קונה. Monoprix גם היא רשת סופרים זולה (קצת פחות, אבל יש בה הרבה יותר מבחר).
לגבי בולונז'רי, יש כמובן בלי סוף, אבל יש הבדל אדיר באיכות. גם כאן, צריך לא להתפשר ולקנות לחם אצל הטובים. באגט עולה בממוצע יורו אחד. תלוי איפה ומתי, אבל זה הכיף כאן, ומזלנו שאי אפשר לקבל הרעלה מרוב באגטים.
אה, וקפה. הפחידו אותנו שנשלם שישה יורו לכוס קפה. אנחנו, לעומת זאת, ראינו שמוכרים קפה וקוראסון ב 2 יורו באיזור תיירים ברובע הלטיני, שזה פחות ממה שנשלם על זה בארץ. מצד שני, נכון שברוב המקומות אם יושבים לקפה ועוגה, יוצאים בשברון כיס. אז אנחנו יושבים לנו על הדשא, עם העוגות שקנינו בפטיסרי (אין כזו רמה בארץ), שותים קפה מתרמוס ומבסוטים עד הגג.

פרובין

היום, החמישה עשר באוגוסט, הוא יום שבתון (חג הבתולה או משהו בסגנון), אז כל הצרפתים יוצאים לסופשבוע ארוך. כדי לברוח מהפקקים השכמנו קום ונסענו מזרחה לעיר עתיקה, המוקפת חומה כבר מימי הביניים - פרובין (Provins). נסיעה של שעה וקצת בדרך מהירה ברובה, ובחלקה חקלאית, מוקפת שדות-עד.
הגענו ובדיוק שהתיישבנו לאכול ארוחת בוקר, החל גשם זלעפות. היה דכאון, לראשונה. היה גם קר!
מצאנו מחסה תחת חורבה מימי הביניים, ושחשבנו להתייאש ולחזור, התבהר והשמש הופיעה, ואיתה חזר מצב הרוח. התחלנו את היום מחדש, מסודר, דרך לשכת התיירות שבכניסה לעיר. קנינו כרטיס משולב לאתרי העיר ולמופע ששמענו שהוא מומלץ - הנשרים.
טוב, אז ככה: המצודה אכן שווה ומרשימה.

מושלמת, משופצת ומרשימה במיוחד מהנוף הנשקף כשמטפסים למגדל הפעמונים.

משם המשכנו למערכת מנהרות תת קרקעיות שנמצאות שם כבר למעלה מאלף שנה. יותר משני ק"מ של מנהרות ששמשו לתעשיית הצמר ואחר כך לאחסון יין, וגם למפגשי "הבונים החופשיים" וכל מיני אגודות סתרים אחרות שברחו מהחוק. זה די מרשים, אך מוכרחים ללכת עם קבוצה, והמדריך דובר צרפתית בלבד, כך שזה בעיקר מעיק. גם המוזיאון היה כלול בכרטיס, נכנסנו - הסתובבנו - וישר ברחנו. מוזיאון דכאון.
משם אצנו רצנו למופע העופות הדורסים. מה נאמר, אכזבה רבתי! כמה עיטים, בזים, תנשמות ועוד כמה דורסים יושבים עד כפפות עור של כמה צעירים, הלבושים בסגנון ימי הביניים, לא מפסיקים לדבר (בצרפתית בלבד כמובן), ומנסים להרשים אותנו בזה שהעופות עפים וחוזרים אליהם. עיקר המופע הוא תעופה נמוכה של הדורסים סנטימטרים מעל ראשי הצופים הלוך חזור עשרות פעמים. אחרי פעמיים בדיוק הבנו את הקטע, וכל שאר הזמן העברנו בלנסות לתפוס צילום של העוף כשהוא קרוב. בלתי אפשרי. איך נאמר, מופע מיותר לגמרי.

אז מה כן היה לנו?
זוהי עיר מקסימה, ציורית, שממש אפשר לחוש בה את תקופת האבירים, שצריך רק לטייל בה וברחובותיה, ואולי גם לשלם כמה גרושים כדי להכנס למצודה. זה בהחלט היה שווה את הנסיעה מפריז ובשורה התחתונה היה נחמד. בשום אופן לא מומלץ להשקיע ולראות את כל השאר. אז אפשר לסכם שזהו היום הראשון בו לא ממש מיצינו, אבל בלי קצת טעויות אי אפשר.

זהו, שתהיה שבת שלום.

פונטבלנו וברביזון (מה לעשות, זה השמות של המקומות)

הבוקר שכרתי רכב.
אמור הייתי לקבל רנו מגאן של SIXT שהזמנתי מהארץ. עקב העובדה שהיה חסר להם GPS נייד במלאי (האמת שהזהירו אותי מראש שאולי יהיה חסר), אך תודות לעובדה שעשיתי טיפה מהומה ("איך אני אנהג כאן בלי GPS"), יצאתי משם עם BMW סדרה 3 דנדשה, עם מערכת נווט מובנית, DVD, ומגבים שמרגישים לבד כשיורד גשם. שדרוג קל.

החלטנו להדרים לפונטינבלו (Fontainebleau) במקום לעמוד עם מיליון יפנים בתור בגני וורסאי. היתה בחירה מעולה. בערך שעה נסיעה מפריז ומגיעים לפונטינבלו בה יש ארמון של ממש, ואפשר לראות את החדרים של נפוליאון והחבר'ה המטורפים שבנו להם חדרי פאר ותקרות בהט ושש.

הרעיון של מהו ארמון ועד כמה אפשר להתפרע עם בזבזנות עובר יפה מאוד והיה אחלה. כמו בכל מקום כמעט - הילדים נכנסים חינם.

החלק החזק של הארמון הוא הגנים העצומים. יפים יפים, עם בריכה (בה שטנו בסירה קטנה - חצי שעה ב 7 יורו), עצי יער עצומים, גינון נהדר ומזג אויר נפלא.

סך הכל בילינו שם כארבע שעות והיה נהדר, וכרגיל, ענבר סיכם במילותיו (פחות או יותר):

משם המשכנו לברביזון. עיירה ציורית ומנומנמת, קטנטנה עם רחוב מרכזי אחד, שבסופו יש יער (היער המפורסם של פונטבלו). חתיכת יער. אם ממשיכים ישר עוד כקילומטר וחצי מסוף הרחוב הראשי (Grande rue), מגיעים לדרך ללא מוצא ביער, ממנה יוצא מסלול טיול מסומן ומדהים. האיזור מפורסם בסלעי הענק שלו ומשמש אחד ממרכזי הטיפוס בצרפת. מתאים לכל הגלאים (יש סלעים קטנים ויש עצומים, ועל כולם אפשר לטפס).

כולנו נהנו והוצאנו ים מרץ בקפיצות בין הסלעים, טיפוס עליהם, החלקה מהם וכן הלאה. זה פשוט סלעי בראשית שאי אפשר שלא לגעת ולטפס עליהם.

יש הרבה אתרים כאלו באיזור, זה שהגענו אליו (די במקרה, האמת), הוא נפלא למשפחות - מסלול נוח, מסומן היטב, מעגלי, וחותר בסלע קדמון.
חזרנו חת שתים (לא חכמה גדולה בזכות התאוצה של הבהמה הגרמנית שאנו מצוידים בה).

אסטריקס שולטתתת!

היום אסטריקס. יצאנו מוקדם כדי להגיע כבר בעשר וחצי (לוקח איזה שעה להגיע כי צריך רכבת על שארל-דה-גול ואז עוד שאטל של הפארק). הצלחנו. מה נגיד, שחקנו אותה.

אסטריקס הוא פארק מעולה, יפה, ושם את דיסני בכיס הקטן בכל פרמטר. עולה פחות, שווה יותר. אז ככה: אסטריקס הוא פארק עם הרבה יותר "טבע". בדיסני התור בכל המתקנים מקורה, בשיטה האמריקאית ששמה דגש על יעילות ומינימום חיכוך עם הטבע. כאן באסטריקס עומדים בצל עצים עצומים, כך שהרבה יותר יפה (אם כי גם יותר רטוב שיורד גשם, ויורד).
אבל, ההבדל העיקרי בין הפארקים הוא המתקנים. אסטריקס עמוס בעשרות רכבות הרים ודהירות שונות ומשונות, הרבה יותר אגרסיביות, מפחידות וכיפיות מאשר החוויה הסינטטית ומכובסת למדי של דיסני.
צילמנו סרטים כמעט לכל רכבת, אבל לא נכביד. בכולם מכנה משותף דומה: עליה, ירידה, צרחות וסיום מתנשף. יש באסטריקס רכבות לכל המשפחה, רכבות לילדים, רכבות למתבגרים ורכבות לחולים בשכל. עשינו את כולן (כן, גם את הרכבת המהירה באירופה, שבעה לופים מלאים). נספר רק על כמה מתקנים שחייבים לספר עליהם:
1. הרעם של זיאוס. רכבת הרים עצומה (באמת), מפחידה (באמת), שבנויה על מבנה עץ בלבד (באמת באמת). זה לא דומה לשום דבר ברכבות האחרות ומבחינתי לפחות, זוכה לתואר הרכבת האולטימטיבית. יש סרט רועד לגמרי ומשעשע למדי כי האישה שאיתי סירבה לפתוח את העיניים כל הדרך. לזכותה יאמר שזו רכבת מפחידה ברמה קיצונית.

2. מסע הרפטינג באבוב משפחתי. לא כל כך מהר, אבל מסתובב וחוויה כיפית ומשפחתית לגמרי.

Shalev's in Asterix1 from Dael Shalev on Vimeo.
3. רכבת חצאי החביות. אחת מתוך עשר (לפחות) רכבות הרים לכל המשפחה. קצרה ונחמדה.

Untitled from Dael Shalev on Vimeo.
4. הספלאש הגדול: היה המתקן הראשון שעשינו והיחיד שהיה אכזבה. לוותר. זה בעיקר הרטיב אותנו (כי מסיימים בתוך בריכת מים), אבל לא הפחיד בכלל והיה איטי.
5. אסור להחמיץ בשום אופן את מופע האקרובטים והמכוניות/אופנועים. זה מופע מושקע, חצי שעה בלי רגע מנוחה, איכותי, מהיר, מצחיק. כל מה שאפשר לבקש. שווה את הביקור כולו.

6. רכבת שיפועית (בתוך צינורות בצבע חלודה). מהירה מאוד, כיפית. כל מה שצריך מרכבת הרים.
7. רכבת שבעת הלופים. נחשבת למהירה באירופה ובטוח שזו עם הכי הרבה פעמים של לופ שלם. עשינו (אחינועם ואנוכי), ויצאנו בעיקר עם כאב ראש. הרבה פחות כיף מ"הרעם של זיאוס", אבל אי אפשר להיות שם ולא לעשות.

חוץ מזה עוד עשינו לא מעט סירות, סחרחרות, מטוסים, סירות ומה לא. סגרנו את הבסטה בשבע וחצי כמעט. אם היום בדיסני עייף אותנו, היום באסטריקס פירק אותנו לחתיכות. שווה כל לירה (וזה די הרבה לירות - הפארק לכולנו עם ההסעה משארל דה גול עלה 164 יורו, ועל זה עוד נסיעה הלוך חזור לשדה- 60 יורו). לא חינם.

פארק המדע לה וילט

אוקיי. פתחנו את הבוקר, כרגיל לאחרונה, בבאגט עם חמאה וריבה. שחיתות. לפני שטרפנו אותו, בדקנו אם הוא טוב:

Untitled from Dael Shalev on Vimeo.

(הערה טכנית: עברתי לvimeo במקום youtube, כי איכות הוידאו אצלם הרבה יותר טובה).

אחרי שהתארגנו (אנחנו מגלים שלוקח לנו המון זמן להתארגן בבוקר), יצאנו בנפש חפצה לפארק המדע לה-וילט. אז ככה, יש צדדים בעד ויש צדדים נגד, תלוי למה וכמה. בגדול, זהו מתחם עצום בגודלו. אם רוצים להכנס לכולו אפשר לעשות מינוי שנתי משפחתי ב 65 יורו. זה כולל הכל חוץ מהקולנוע התלת מימד - הז'אוד. לעומת זאת אפשר לקנות כרטיס שלא כולל את כל הפארק אלא רק את עיר הילדים (פירוט בהמשך) והז'יאוד הנ"ל ב 73 יורו (למשפחה כמו שלנו). שורה תחתונה, בחרנו באפשרות האחרונה כי הילדים רצו מאוד את הקולנוע.

יאמר לזכות המקום כי למרות התורים העצומים לקופות, יש דיילים שעוזרים לך להבין את שלל האופציות לכרטיסים (יש המון), באנגלית (זה נדיר), ויש מסכים שמציגים איזה סרט עדיין פנוי ובאיזו שעה. קיצורו של דבר, אחרי כחצי שעה (!) בתור לכרטיסים, קבלנו את עיר הילדים, הז'יאוד וגם כניסה לקולנוע "האחים לומייר" שאמור להיות תלת מימד גם.
האחים לומייר היו אכזבה. 20 דקות עמדנו לחכות ובסוף 10 דקות של סרט סוג ב' על איכות החיים בכדור הארץ. מה שכן הרווחנו זה תמונה עם משקפיים מוזרות שגם צובטות באף.

אח"כ יצאנו לפארק שבחוץ. זה בחינם, דרך אגב, והכי מוצלח. דשא ענק שאפשר לאכול עליו (מראה נדיר בפריז), כדור מראות, תעלות מים, בריזה וברווזים. הילדים שחקו, אכלנו צהרים (מביאים איתנו. גם התרמוס כאמור, להיט), והשתעשנו גם בגן משחקים, אחד היותר מוזרים שראינו: מתקנים שעלו המון כסף אבל אין בהם שום תועלת (כמו שבשבות על עמוד שאפשר לסובב אותם עם פדלים). הכוכב של הפארק, מגלשת ענק בצורת דינוזאור (ציור נהדר, הרבה יותר טוב מהתמונה, תמצאו בספר הנהדר של דני קרמן, "ילדים מטיילים בפריז"), היה, לשברון הלב, סגור, וכך גם המעלית לעגלות בגשר. הפארק אולי חינם אבל השירות בהתאם.


בארבע וחצי נכנסנו אחר כבוד לממלכת הילדים (קובעים לך שעה מדויקת, והביקור נמשך שעה וחצי שמספיקות בול). יש לגילאי 5-12 ויש 2-7. בחרנו באפשרות הראשונה. שלושת החבר'ה שלנו נהנו מאוד ולמרות שהקטן בדיוק בן ארבע, היתה לו שפע פעילות. זוחלים, נמלים, מצלמות, מכוניות, אולפן טלויזיה שהיה הצלחה, טלפוני-וידאו, מזרקות מים, משאבות הדראוליות ואחרות ועוד כל מיני דברים שלא ממש נורא שההסברים רק בצרפתית (לא יאמן, אבל בשום מקום אין הסברים באנגלית, גם לא בלובר). בקיצור, חוויה טובה, אם כי יקרה.


וכשיצאנו, הקטן נתן את הסיכום שלו:

Untitled from Dael Shalev on Vimeo.
משם מיד המשכנו לצפיה בסרט "העולם של המים העמוקים" שבכדור הענק. מה נאמר. זה סרט טבע. לא יותר, לא פחות. לא שווה את המאמץ והזמן והכסף. במקום מה ששלמנו (כאמור, 74 יורואים שמנמנים), היינו משלמים 65, רואים הרבה יותר (את כל חמשת הקומות של פארק המדע עצמו, במקום רק את ממלכת הילדים הזערורית), ויכולים לחזור גם ביום אחר (כי זה למינוי שנתי). מצד שני, היה נחמד.

Untitled from Dael Shalev on Vimeo.
שורה תחתונה שניה לפוסט זה: אם יש לכם זמן, וגם כסף, עיר הילדים בלה-וילט זה שעה וחצי נחמדות מאוד.

אה, ולגבי מזג האויר. קודם כל נאמר שאנחנו (הילדים והמבוגרים) נהנים מאוד מהתגובות לפוסטים, מה שמעודד את הילדים להצטלם לסרטוני "הדרכה" נוספים. אז נחזור לעניין מזג האויר שנשאלנו לגביו. אכן, מזג אויר שונה מאוד מהארץ. למרות שהפחידו אותנו מאוד לגבי פריז באוגוסט, עד עכשיו מזג האויר פשוט נפלא. 23 מעלות ביום, בערך. זה אומר סתיו של הארץ. הולכים עם חולצה קצרה ואפילו מכנסיים קצרים, אבל אחה"צ ולפעמים גם במשך היום יש רוחות או אפילו גשם (אבל לא קר), אז מאוד כדאי להביא פליז קל לילדים או חולצות ארוכות או ז'קט, אבל משהו ממש קל, כי אחרת נכנסים למטרו ומתחילים להזיע.

פומפידו (או בקיצור, פומפי, ככה אנחנו קוראים לו)

אתמול סוף סוף יצא הצום (ויצאה לנו הנשמה עד שהוא יצא), לא לפני שהעניק לנו מראות יפים של שקיעה מחלון הדירה. עד אז הילדים ראו קצת נחת בסרטי צ'פלין. הערה: תומס, בעל הדירה, הוא כאמור תסריטאי. ככזה, יש לו אוסף מ-ט-ו-ר-ף של סרטי DVD, כמעט כולם מקוריים ובמהדורות אספנים. למשל, כל סרטי פליני, כל סרטי קלינט איסטווד, כל סרטי סטנלי קובריק, צ'פלין, האחים כהן, היצ'קוק, דיסני, קוראסוואה, דה-פלמה, ומי לא. אלפי סרטים. בתמונה, חלק קטן מהאוסף. אז אנו מנצלים את הזמן בערבים להרחיב את ידיעותינו בקלסיקות של כל הזמנים (כבר ראינו פראגו, שלושה צ'פלינים ועוד כמה).
בקיצור, אחרי ההקדמה, נספר מה עשינו היום. יצאנו מוקדם, (יחסית לפריזאים שלפני 11 לא ממש מתעוררים. אין מצב שיש מכולת פתוחה לפני 9 בבוקר, לידיעתכם). נסענו שוב לנוטרדם כדי להכנס. ואכן רב הרושם וההוד. יפה מורגש איך גזלה הכנסייה הון אדיר כדי לבנות את המבנה המגולמני הזה. שווה מאוד לבקר. אבל לא טפסנו על המגדל כי התור... אסון.
אחרי שהשתעשנו ואכלנו ארוחת בוקר (הבאגט פצצות, ועל כך בהזדמנות אחרת) בגן הכנסייה, צעדנו (50 מטר) לאי סן לואי (הנוטרדם נמצאת על האי סן מישל), במטרה לאכול גלידה:

לפני שקנינו את הגלידה עברנו דרך שתי חנויות עיצוב קטנות ומקסימות ששוכנות זו לצד זו ברחוב הראשי של סן לואי. לא נורא יקר אבל באמת מעוצב ונחמד מאוד. כדאי לבקר. המשכנו עוד 50 מטר (התעייפנו כבר) ואכן, מצאנו וגם קנינו גלידה הכי טובה ומשובחה:


אך הדעות היו חלוקות לגבי הטיב ושל מי היה הכי טעים, מחלוקת שיושבה בהצבעה בלבד:


אחרי שהתמלאנו מהגלידה, המשכנו למרכז פומפידו, אך לפני כן עברנו להוטל-דה-ויל, כיכר העירייה שגם שם ערפו לא מעט אנשים. כפי שרואיםבתמונה, נשימתנו נעתקה.הגענו לפומפידו. פומפי כאמור הוא המוזיאון המתויר ביותר בעולם (!). ראינו שם ממיטב היצירות של האומנות המודרנית (מאטיס, פיקאסו וכל החבר'ה). סעדנו ברחבת הכיכר, יחד עם מיליון אחרים, ולא יכלנו להמנע מלהנות ממופע רחוב משעשע שבסופו הקוסם-ליצן צייר את צ'ה גאוורה כשעיניו מכוסות. השארנו יורו.

באגף הנוער נהננו מאוד מערוכה על תעתועי ראיה.

בסוף חזרנו. רצוצים.