יום ראשון, 7 באוגוסט 2011

יום שישי ביער: זאבים וכיפות אדומות

יום שישי הוקדש ברובו ליער בולון.
ביום שישי, את זה ידענו ממזמן, יש כאן שוק מקומי מתחת לבית. אין כמו לעשות קניות בוקר בשוק בו לא רק הירקות, אלא גם הסוחרים מאורגנים היטב לפי סוג ומין. בתחילת השוק ירקות ופירות ומוכרים צרפתים בלבד, למעלה משם הן המוכרים והן הירקות מתוצרת מזרחית או ערבית ועוד הלאה פירות ומוכרים סינים או קוראניים. כך יכול הקונה להחליט אם לקנות קילו עגבניות ביורו ועשרה אצל צ'אנג, עגבניות ביורו וחצי אצל חליל, או עגבניות בחמישה יורו אצל ז'ראר, שמגדל אותם בגינה פריזאית. הבדלי המחירים והמעמדות עצומים.
בכל מקרה ברור שיותר משהצרפתים אוהבים את האוכל שלהם, המוכרים אוהבים את הירקות שהם מוכרים, וכך כל פרי וירק מקבל עטיפה, חיבוק ויחס אישי, וכל זקנה מודדת את כל אפרסק ותפוח כאילו היו הם נכדיה האבודים, ומבט אוהב ורך מציף את עיניה. נשבע לכם שראינו לחלוחית של דמעת התרגשות בעיני קונה אלמוני למראה עגבניה שחורת פנים וורודת קליפה (יש כאלה, בשבעה יורו וחצי, למשקיענים). אנחנו קנינו אצל הערבים והרגשנו כמו בבית בגליל. בזול ולעניין.

 אחרי שכרגיל הצטיידנו בכל טוב הארץ (המקומית?) נסענו ברכבת למערבה של עיר ושם חיפשנו איפה לעזאזל משכירים אופניים. עוד לפני כן, בתחנת הרכבת, עברנו ליד כלב שקט ויפהפה והתלבטנו אם ללטף לו את הראש, כי היתה לו פרווה מדהימה ומטופחת, אבל בגלל שהוא היה ענק אמיתי, החלטנו לוותר. לא עברו שלושים שניות והכלב המתוק שלנו כמעט וטרף כלב בגודל כמעט זהה. הוא נעץ את שיניו בגרונו ולא שחרר דקות ארוכות. היתה זו מלחמת כלבים נוראית ומפחידה למדי ובעלי הכלבים היו בעל כורחם שותפים פעילים וקיבלו על הדרך נשיכות. כי את זאת יש לזכור: כלב גדול ומתוק יכול להפוך בן רגע לכלב מסוכן ולא מתוק בכלל. אז עוד לא הגענו ליער, וכבר ראינו זאב אמיתי טורף בפעולה. אמרנו, אם כך בתחנת הרכבת, מה יהיה ביער עצמו?




בכל זאת עלינו לרכבת והגענו ליער בולון שנתן לנו דווקא שלווה וארנבות מקפצות. הזאבים נשארו בתחנת הרכבת.
אז למה רצינו לשכור אופניים ולא לשכור את אופני העיר הזולות והזמינות? כי זאת יש לדעת על אופני העיר המפורסמות של פריז, שצריך להחזיר אותן לתחנת עגינה בתוך 30 דקות, וכי הן אינן מתאימות לילדים. אז עד שחיפשנו ומצאנו את האופניים שרצינו, נעשינו רעבים וערכנו פריסה כהלכתה על גדות אגם שקט וקסום.


שבענו והוצאנו את מחבטי הבדמינגטון (תרגום: כדור נוצה), וערכנו טורניר בחיק הטבע ותחת אלוני הענק. משחק נפלא וגם המחבטים לא שוקלים כמעט כלום אז אין בעיה לקחת אותם איתנו כל היום על הגב. הכדור עצמו שוקל נוצה...


משם מצאנו את היכל משכירי האופניים (על אי התנועה מול Jardin de acclimassion), ושם זוג מוכרים שלא מדבר מילה אנגלית אבל יודע לספור כסף. לקחנו ארבע זוגות ויצאנו לרכיבה נהדרת בין העצים ומסביב לאגם. חזרנו סמוקי פנים ומרוצים, ובדרך ראינו ברבורים, וארנבים שקפצו לנו בין העצים לפני הגלגלים. היער הוא תחנה מאוד מומלצת שנשמח מאוד לחזור אליה.


משם ירדנו חזרה לעיר, לרחוב המפורסם בשני מוצרי צריכה עקריים: חנויות מעצבים ופלאפלים, הלא הוא רחוב Rosier. שוטטנו ברובע והגענו שוב למרכז פומפידו, שם המזרקה המפורסמת סוף סוף עבדה, והיה שמח וכרגיל הופעות רחוב לרוב, ציירים נודניקים ושאר ירקות.



חזרנו לבשל את הקניות  לפני שבת ושניה אחרי שנכנסו פנימה פרץ מבול מהסרטים. הבנות ערכו סיבוב קניות אחרון ב Palac de I'tali  שממש צמוד אלינו "לבית" וכך יכלנו להכניס את השבת מרוצים ועייפים. ממש לפני שבת שמש אחרונה חזרה לזרוח ומראה הקשת מהחלון הזכיר לנו כמה פריז יפה.


שבת שלום.

אין תגובות: