היום, כרגיל, החל ללא תכנית, למעט מעבר דירה (מהדירה המומלצת בה שהינו בצפון העיר, ברובע העשירי, לדירה של תומס ידידינו, הנמצאת בדרומה של עיר, ברובע ה 13). זה לקח קצת זמן. אבל בסוף התארגנו ויצאנו לדרך.
ירדנו בכיכר הבסטיליה וניסנו לחקות את הזוית המדויקת בה נמצא המלאך המוזהב שבראש העמוד הענקי.
משם, ובהמלצת דני קרמן, הדרמנו לפארק קטן ונחמד שאינו אלא מסילת רכבת ישנה שהוסבה לגן נעים צר וארוך, ובקו ישר. שם אכלנו צהרים בחיק הטבע העירוני והיינו נשארים עוד אלא שהתחיל גשם לטפטף ולהציק קצת. אז החלטנו ללכת לכוון הרובע השלישי, המארה. לפני שיצאנו מהפארק הילדים גילו שאפשר להתגלצ' על המעקה והשמחה היתה רבה. סוג של לונה פאר לעניים.
הבנות עצרו בחנויות הבוטיקים ואנו הבנים נהננו מכיכר ויקטור הוגו המקסימה שמומלצת מאוד.
כשיצאנו, הגשם חלף עבר לו, והניצנים נראו בארץ. האייפל מעולם לא נראה יפה ורומנטי יותר, וכולם מצטלמים ללא הרף בעיקר כאשר הם מנסים להחזיק את האייפל, להרים אותו, להדקר ממנו, ועוד ועוד. איתמר הצליח להתלות עליו, הנה כך:
ואנחנו הרגשנו את הרומנטיקה המפורסמת של פריז באויר
נעשה כבר מאוחר, עברנו צפונה לאיזור החנויות ובתי הכולבו העצומים Printampes וגלרי לה-פאייט. שם, בקומה השביעית והאחרונה של הכולבו, יש נוף נהדר של כל פריז, וגם אם בתוך החנות הכל יקר, האויר עדיין בחינם.
אחר כך אני והבנים חזרנו הביתה להכין ארוחת ערב ולשחק ב Wii, והבנות נשארו עם הארנק זמין ביד עד שסגרו את כל החנויות האחרונות. קוראים לזה חלוקת עבודה צודקת ומפנקת. בדרך היה נחמד, ואפילו סתם כך במטרו.
כשחזרנו עייפים רצוצים ומחייכים, הילדים צילמו את האייפל המנצנץ מהחלון של הדירה.
ירדנו בכיכר הבסטיליה וניסנו לחקות את הזוית המדויקת בה נמצא המלאך המוזהב שבראש העמוד הענקי.
משם, ובהמלצת דני קרמן, הדרמנו לפארק קטן ונחמד שאינו אלא מסילת רכבת ישנה שהוסבה לגן נעים צר וארוך, ובקו ישר. שם אכלנו צהרים בחיק הטבע העירוני והיינו נשארים עוד אלא שהתחיל גשם לטפטף ולהציק קצת. אז החלטנו ללכת לכוון הרובע השלישי, המארה. לפני שיצאנו מהפארק הילדים גילו שאפשר להתגלצ' על המעקה והשמחה היתה רבה. סוג של לונה פאר לעניים.
הבנות עצרו בחנויות הבוטיקים ואנו הבנים נהננו מכיכר ויקטור הוגו המקסימה שמומלצת מאוד.
כשהגשם חזר והציק החלטנו לשנות תוכניות ולנסוע למוזיאון, כדי קצת להתייבש (תרתי משמע), אז קפצנו למטרו ויצאנו בתחנת Trocadero, שנמצאת בדיוק ממול האייפל.
נכנסנו למוזיאון הימייה הלאומי של הצי הצרפתי. נחמד. מליון דגמי סירות ואונייות מימי קדם ועד עתה, ועוד מכשירים כאלה ואחרים, תותחים וכרכובי ספינות. היה נחמד אבל לא נפלנו מהכיסא. הכי נחמדה היתה חליפת האמודאים שנראתה כאילו יצאה ישר מהספר של ז'ול וורן.
כשיצאנו, הגשם חלף עבר לו, והניצנים נראו בארץ. האייפל מעולם לא נראה יפה ורומנטי יותר, וכולם מצטלמים ללא הרף בעיקר כאשר הם מנסים להחזיק את האייפל, להרים אותו, להדקר ממנו, ועוד ועוד. איתמר הצליח להתלות עליו, הנה כך:
ואנחנו הרגשנו את הרומנטיקה המפורסמת של פריז באויר
נעשה כבר מאוחר, עברנו צפונה לאיזור החנויות ובתי הכולבו העצומים Printampes וגלרי לה-פאייט. שם, בקומה השביעית והאחרונה של הכולבו, יש נוף נהדר של כל פריז, וגם אם בתוך החנות הכל יקר, האויר עדיין בחינם.
אחר כך אני והבנים חזרנו הביתה להכין ארוחת ערב ולשחק ב Wii, והבנות נשארו עם הארנק זמין ביד עד שסגרו את כל החנויות האחרונות. קוראים לזה חלוקת עבודה צודקת ומפנקת. בדרך היה נחמד, ואפילו סתם כך במטרו.
כשחזרנו עייפים רצוצים ומחייכים, הילדים צילמו את האייפל המנצנץ מהחלון של הדירה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה