את יום ראשון, האחרון שלנו בפריז לעונה זו, הקדשנו ליורודיסני. כרטיסים קנינו כבר לפני שבוע ב fnac רשת חנויות המוסיקה-מחשבים-כלדבר של פריז. מסתבר שאם קונים כרטיס חמישה ימים מראש מקבלים אותו ב 40 יורו במקום ב 57. משמעותי ביותר.
התחלנו את היום בנחת, והחלטנו שאין סיבה למהר. גם ככה דיסני מפוצץ אנשים בבוקר ונרגע רק אחר הצהרים המאוחרים. מכיון שלפני שלוש שנים היינו בדיסני, אז החלטנו להיות הפעם בעיר הסרטים או "אולפני דיסני" או איך שלא קוראים לפארק הקטן יותר, המוקדש לקולנוע. הגענו בצהרים וכרגיל בדיסני, השואו הוא מוקפד, מצוחצח ואפקטיבי.
מיד עלינו ("מיד" זה רק אחרי שחיכינו יותר מדי זמן בתור) למגדל הוליווד. מדובר בבניין עצום מימדים ושם, אחרי סדרה של בלבולי מוח והפחדות בשקל מגיעים סופסוף ל"מעלית השירות" המדוברת. מדובר במעלית בה יושבים על כסאות ברזל, האור כבה לחלוטין, ואז מתחילה סדרה של נפילות מטורפות, בהם הישבן, סליחה, פשוט לא נוגע במושב מרוב מהירות הנפילה. זהו מתקן בעל אפקט פחד גבוה במיוחד ובהחלט דרך מעניינת לפתוח את היום.
עשינו עוד את "ארמגדון" שזה מתקן מטופש למדי, עם סרט ארוך (ועוד בעמידה) עד שבסוף נכנסים לתא החללית רק כדי לקבל קצת נענועים ורעשי פיצוצים. לא שווה.
רכבת ההרים של הרוק, שאין בינה לבין רוק-אנד-רול דבר וחצי דבר, היתה להיט אמיתי ואותה עשינו פעמיים. מדובר ברכבת הרים הנודעת במבנה בחושך כמעט מוחלט, והייחוד הוא בשיגור המהיר ביותר. לא ברור איך הם עושים את זה אבל זה מרגיש כמו תאוצת חלל. מגניב. הפעם השניה, אעפס, עשתה לי כבר כאב ראש.
קסם הקולנוע הוא סרט נחמד ומצחיק לכל המשפחה ושווה בהחלט לא לוותר עליו, וזה גם נותן מנוחה מכל הרכבות והטיסות.
רכבת הסטודיו היא חביבה (זו לא רכבת הרים, אלא "סתם" רכבת), בייחוד סצינת השטפון במכרה, שמשולבת עם גשם, רעידת אדמה, שריפה ומה לא.
גולת הכותרת של היום היא מופע האופנועים והמכוניות באיצטדיון. מדובר בחבורה מיומנת להפליא של פעלולני רכיבה המבצעים מרדפים וחארקות לעילא ולעילא. זה מופע של כשעה ואין בו רגע דל. אמנם היו להם כמה תקלות טכניות אבל בסופו של יום, זה בהחלט כיף גדול.
מתקן הצנחנים של צעצוע של סיפור הוא מתקן עם תור ענקי וכיף מוגבל וקצר מאוד. ארבע פעמים למעלה ולמטה והופ, סיימנו.
רכבת ההרים של נמו, שוב אחת שמתרחשת בעיקר בחושך מלא (מה יש לכם בדיסני סטודיו מרכבות בחושך?), היתה בהחלט כיפית, כי הקרון מסתובב וחלק מהדרך אתה עושה הפוך או על הראש.
חוץ מזה היו עוד קצת מתקנים פה ושם ופגישות מקריות עם משפחת סופר-על ושאר דמויות דיסני, שהסבו לכולם נחת רוח והטביעו חיוך ילדותי על פני כל אחד.
אם אתם בדיסני בקיץ, תגיעו לפארק בשלוש וחצי אחר הצהרים. תתחילו עם המופע מכוניות ב4 (זה האחרון), ורק אחר כך תעברו למתקנים. הפארק מתפנה מכל הזאטוטים בשש וחצי-שבע ואז כל המתקנים הופכים לתור של 5 דקות במקום של 60 דקות. בקיץ (לפחות בחלק ממנו) פארק הסטודיו נסגר בתשע בערב במקום בשבע בערב, אז השעתיים האחרונות אפשר להספיק די הרבה בלי תורים ועניינים. כנ"ל לגבי הפארק הגדול יותר, הקלאסי, ושם יש זמן עד אחת עשרה בלילה.
וזהו. משם לשדה התעופה, תור לצ'ק אין, והביתה.
אנחנו כבר מתגעגעים לפריז, אז כנראה זה סימן שעוד נחזור...
אה-רוואוור, פריז!
