כאמור, אנחנו ספונטניים, שזה מילה יפה ומתוחכמת לתיאור העובדה הפשוטה: אנחנו לא מי יודע מה מאורגנים.
זה בא לידי ביטוי בכך שלא ממש הספקנו להכין תכנית להיום ולכן החלטנו לרדת ללובר ולנדוד משם. הצטלמנו בשער הארמון, רק כדי לגלות את מה שכבר ידענו - שביום שלישי הלובר (כמו גם רוב המוזיאונים של פריז) סגור.
לא אכזבה נוראית.
החלטנו לאכול ארוחת בוקר ב Jardin du royal שנמצאים רק שני מטר משם. אין מקום בו שורה שלווה שכזו בבוקר יום רגיל. הגנים מוקפים בניינים וכך לא נשמע ציוץ מכונית אחת אלא שקט גמור ורוגע נהדר של אי ירוק בעיר. אכלנו בגאטים עם טונה חמאה ומעט ריבה והיה נהדר. "בחיים האמיתיים" שלנו אנחנו לא אוכלים בכלל קמח וסוכר, אבל בעיר האורות, איכשהו בקמח שבבגט מרגיש יותר בריא ממה שהוא באמת (ודרך אגב, זה גם נכון. שיטות ההכנה המסורתיות של הלחם הצרפתי כוללים התפחה ארוכה שמנטרלת את רוב הרעלנים שבקמח ואת רוב הגלוטן. אבל זהו, מכאן ואילך לא נדוש עוד בזוטות שכאלה).
משם הלכנו מאתיים מטר לאחד הפסאג'ים המקסימים בפריז. פסאג' זה קניון של לפני מאה שנה, בסטייל שלא יהיה שוב גם לא בעוד מאה שנה. הצרפתים מתעוררים מאוחר ולאט ואף חנות לא מפהקת לפני 11 בבוקר. רובם מתעוררות רק ב11 וחצי אז אם נפשכם חשקה בקניות בוקר, תשכחו מזה. אפילו הסופר השכונתי פוקח עין רק ב9 בבוקר. רק אופי הבגאטים מתחילים מוקדם (7, גם כן מוקדם).
הפסאג' מקורה זכוכית, מחופה פסיפס, ונושם יוקרה (לז'אן פול גוטייה חנות עצומה שם. בגרושים בחיי, רק 6529 יורו למעיל. סוף עונה. גבר, פנק את עצמך).
משם התגלגלנו דרך החלק הצפוני של המארה ורחוב Montorgueil שיש בו אוירת שוק מקסימה (וגם לפעמים יש שוק, אבל לא היום), וחנויות שעושות אותך רעב אפילו אם סיימת לאכול לפני חמש דקות. קשה.
בגן הציבורי שצמוד לקפלה Saint Eustache (נחמדה ויפה אבל יש נחמדות ויפות ממנה בפריז) הילדים טיפסו על פסל ראש אדם שהסב להם משום מה הנאה רבה,
כשהעניין הזה מוצה, נמלטנו מהחום (היה 30.2 מעלות, לא שאנחנו מודדים אבל שלטי הניאון של בתי המרקחת כן מודדים), וירדנו לקניון התת קרקעי הצמוד והעצום Forum.
שם גילינו את ההבדל העצום בין הטיול הזה שלנו בפריז לטיול מלפני שלוש שנים.
אז היינו זוג הורים עם שלושה ילדים.
היום אנחנו שתי נשים ושלושה בנים.
ההבדל ברור ברגע שמגיעים לקניון, ודאי וודאי בקניון רחב ידיים ועצום מימדים ומותגים כמו הפורום. החנויות הן אבן שואבת ופריז ללא חנויות היא כמו המטרו בלי הקרונות. העניין הוא שבגיל מסוים (וזה קורה לבנות תמיד לפני הבנים), החנויות הופכות לפריז האמיתית, שמסביב תקועים כמה בניינים ישנים כדי לתת אוירה וחשק לבזבז משהו.
האמת, גם אני קצת כזה.
אחר כך נעשינו רעבים ואכלנו בגינה הקטנה והפופולרית Parc de la Tour Saint-Jacques. הבנים השתובבו בדשא והבנות השתובבו בזארה ומנגו שמעבר לכביש.
אז כדי לא לתת לאוירה להתקלקל גם הבנים רצו משהו, והחלטנו שאם כבר קניות, אז משהו שגם יזיז אותנו אז עצרנו בחנות האולטימטיבית לצרכי ספורט Decathlon (חברים, מי שלא יודע דקטלון הוא קרב-רב וזהו מקצוע באתלטיקה קלה), שנמצאת בכיכר מדליין. שם הצטיידנו בזוג מחבטי בדמינגטון (כדור נוצה) ועכשיו נוכל לתבל את הפסקות הקפה בפארקים עם משחקוני כדור נוצה!
עכשיו הפסקת ערב ונראה מה יהיה אחר כך.
זה בא לידי ביטוי בכך שלא ממש הספקנו להכין תכנית להיום ולכן החלטנו לרדת ללובר ולנדוד משם. הצטלמנו בשער הארמון, רק כדי לגלות את מה שכבר ידענו - שביום שלישי הלובר (כמו גם רוב המוזיאונים של פריז) סגור.
לא אכזבה נוראית.
החלטנו לאכול ארוחת בוקר ב Jardin du royal שנמצאים רק שני מטר משם. אין מקום בו שורה שלווה שכזו בבוקר יום רגיל. הגנים מוקפים בניינים וכך לא נשמע ציוץ מכונית אחת אלא שקט גמור ורוגע נהדר של אי ירוק בעיר. אכלנו בגאטים עם טונה חמאה ומעט ריבה והיה נהדר. "בחיים האמיתיים" שלנו אנחנו לא אוכלים בכלל קמח וסוכר, אבל בעיר האורות, איכשהו בקמח שבבגט מרגיש יותר בריא ממה שהוא באמת (ודרך אגב, זה גם נכון. שיטות ההכנה המסורתיות של הלחם הצרפתי כוללים התפחה ארוכה שמנטרלת את רוב הרעלנים שבקמח ואת רוב הגלוטן. אבל זהו, מכאן ואילך לא נדוש עוד בזוטות שכאלה).
משם הלכנו מאתיים מטר לאחד הפסאג'ים המקסימים בפריז. פסאג' זה קניון של לפני מאה שנה, בסטייל שלא יהיה שוב גם לא בעוד מאה שנה. הצרפתים מתעוררים מאוחר ולאט ואף חנות לא מפהקת לפני 11 בבוקר. רובם מתעוררות רק ב11 וחצי אז אם נפשכם חשקה בקניות בוקר, תשכחו מזה. אפילו הסופר השכונתי פוקח עין רק ב9 בבוקר. רק אופי הבגאטים מתחילים מוקדם (7, גם כן מוקדם).
הפסאג' מקורה זכוכית, מחופה פסיפס, ונושם יוקרה (לז'אן פול גוטייה חנות עצומה שם. בגרושים בחיי, רק 6529 יורו למעיל. סוף עונה. גבר, פנק את עצמך).
משם התגלגלנו דרך החלק הצפוני של המארה ורחוב Montorgueil שיש בו אוירת שוק מקסימה (וגם לפעמים יש שוק, אבל לא היום), וחנויות שעושות אותך רעב אפילו אם סיימת לאכול לפני חמש דקות. קשה.
בגן הציבורי שצמוד לקפלה Saint Eustache (נחמדה ויפה אבל יש נחמדות ויפות ממנה בפריז) הילדים טיפסו על פסל ראש אדם שהסב להם משום מה הנאה רבה,
כשהעניין הזה מוצה, נמלטנו מהחום (היה 30.2 מעלות, לא שאנחנו מודדים אבל שלטי הניאון של בתי המרקחת כן מודדים), וירדנו לקניון התת קרקעי הצמוד והעצום Forum.
שם גילינו את ההבדל העצום בין הטיול הזה שלנו בפריז לטיול מלפני שלוש שנים.
אז היינו זוג הורים עם שלושה ילדים.
היום אנחנו שתי נשים ושלושה בנים.
ההבדל ברור ברגע שמגיעים לקניון, ודאי וודאי בקניון רחב ידיים ועצום מימדים ומותגים כמו הפורום. החנויות הן אבן שואבת ופריז ללא חנויות היא כמו המטרו בלי הקרונות. העניין הוא שבגיל מסוים (וזה קורה לבנות תמיד לפני הבנים), החנויות הופכות לפריז האמיתית, שמסביב תקועים כמה בניינים ישנים כדי לתת אוירה וחשק לבזבז משהו.
האמת, גם אני קצת כזה.
אחר כך נעשינו רעבים ואכלנו בגינה הקטנה והפופולרית Parc de la Tour Saint-Jacques. הבנים השתובבו בדשא והבנות השתובבו בזארה ומנגו שמעבר לכביש.
אז כדי לא לתת לאוירה להתקלקל גם הבנים רצו משהו, והחלטנו שאם כבר קניות, אז משהו שגם יזיז אותנו אז עצרנו בחנות האולטימטיבית לצרכי ספורט Decathlon (חברים, מי שלא יודע דקטלון הוא קרב-רב וזהו מקצוע באתלטיקה קלה), שנמצאת בכיכר מדליין. שם הצטיידנו בזוג מחבטי בדמינגטון (כדור נוצה) ועכשיו נוכל לתבל את הפסקות הקפה בפארקים עם משחקוני כדור נוצה!
עכשיו הפסקת ערב ונראה מה יהיה אחר כך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה