עלהבוקר יצאנו מהבית. כרגיל, נדחסנו לתוך המעלית שלא יכולה להיות צפופה יותר. מעלית של פעם עם דלת הזזה כפולה לבטחון (אנחנו בקומה 8), רעשנית וחרקנית. אין ספק שאת המעליות כאן בנו בתקן צרפתי של משפחה עם זוג הורים, ילד ובאגט. לא יותר.
משם המשכנו חיש לסקרה-קר ורובע המונמרט שנמצאים ממש לא רחוק (אנחנו ברובע ה10, מרחק של כקילומטר בלבד משם). נסענו באוטובוס הלא נכון אבל למי אכפת. בוקר, פריז. היה קצת גשם, אבל זה נעלם עוד לפני שירדנו מהאוטובוס והרבה לפני שהתחלנו לטפס במעלה 260 המדרגות של כנסיית הלב הקדוש, שלא השתנתה בשלוש שנים האחרונות ומאידך, היא עדיין נהדרת ומרשימה מכל זוית.
במונטמרט תמיד נחמד להסתובב. מיליון ציירים-בשקל מנסים לשכנע אותך שהם הפיקאסו הבא ושאתה יכול להיות המונה-ליזה אם רק תתן להם 50 יורו ורבע שעה. קיצ'י ומשמח.
בתחתית הגבעה יש רחוב עם אוירה נעימה של קניות ושוק
אז אם אתם פעם רוצים להרגיש לשעה קצת פריז פשוטה ואמיתית אפשר לעשות מסלולון נחמד בין שתי תחנות מטרו: לרדת ב ?Blanche, לעלות דרך רחוב lepic, דרך Abbesses ולחזור למטרו של Anvers. אנחנו עשינו את המסלול היותר גדול וארוך, אבל היה נחמד.
שם ראינו גם את הכנסייה הבאמת מרהיבה הזו: (היא נראית כעשויה מעץ ומצופה עגולי קרמיקה. משהו. גם מבפנים).
משם ירדנו לדרומה של העיר, לדירה של תומס, שמחר אנו עוברים אליה. עם תומס ושני בניו אכלנו צהרים עצלנית, קשקשנו ווידאנו שאכן מחר הוא יוצא לחופשה ומשאיר לנו את הדירה עד ליום ראשון...
משם, שבעים ומנומנמים, עלינו למרכז פומפידו, שאיכשהו מצליח תמיד להשאר רענן וחדשני. היה פשוט תענוג. יאמר לזכות הילדים שלנו שהם אוהבים אומנות, או לפחות לא נרתעים ממנה, ואין דבר יותר כיף מאשר להראות לילדים שלך מאטיס או פיקאסו או ברנקוזי ולשמוע מה הם אוהבים, ולמה ולראות אותם מתבוננים, לומדים ומחכימים. גילינו גם מערה קסומה בשחור לבן:
בקומה העליונה יש תערוכה נפלאה על ההשפעות ההדדיות שבין צרפת והודו ושם ראינו עבודות קסומות, כמו זאת:
באותה התערוכה ראינו גם שומרת מוזיאון צרפתיה, זעפנית ונשכנית שכל פעם שמישהו צייץ, היא עשתה קולות של ממטרה ("שששש, פס, פס, פס, פס), מה שהצחיק אותנו והגביר את קצב ההמטרה.
למירב האושר ליד פומפידו גילינו פתח אוורור של הרכבת התחתית, ושם זה עזר לחלק מאיתנו לעשות פן
לאור הדרישה מהאגף היפה במשפחה, אז לפני ואחרי שוטטנו עוד בחנויות עד שנפלנו שדודים מעייפות ובערב עשינו, בדיוק כמו שהבטחנו, ארוחת ערב משפחתית על גדות התעלה, עד אור אחרון (בערך ב 22:00 מתחיל החושך), אבל לא צילמנו, אז תאלצו להאמין לנו.
ולסיום, זה צילום של תמונת ארוחת הערב של אתמול: כמו שהצרפתים וגם אנחנו אוהבים: במרפסת, עם יין, ירקות וגבינות טובות (30% ומעלה בלבד). סאלוט.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה